הפוסט נולד בתגובה לפוסטים המצוינים של עידו גילרי ומנחם על יוסטון, ועל "התקפת השלשות והליי-אפס" שמורי הגה.
להלן הנקודות שעלו לי כתוצאה מהפוסטים והדיונים (הבורקס גבינה שאכלתי גם קצת עלה לי, אבל אני לא בטוח אם זה כתוצאה מכך שהיה בעל מרקם מוזר או בגלל ההגדרה של כרמלו כסופר שחקן, אז אני מדלג עליו):
1. השיטה של מורי מתבססת כאמור על הזריקות בעלות היעילות הגדולה ביותר – שלשות, ליי-אפס ועונשין. הארדן כפי שגילרי כתב נכנס היטב למשבצת הזו עוד מלכתחילה בסגנון משחקו, אבל השילוב של דאנטוני השנה לקח את זה לקיצון – השיטה התבססה ברובה המוחלט על חוזקותיו של הארדן, ויכולותיו למצוא את השחקן החופשי לשלשה, ליי-אפ או לסחוט עונשין.
יכולתו של הארדן לעשות זאת, בתורה, מתבססת ברובה המוחלט על כך שלא ניתן לשמור עליו צמוד אלא לתת לו ספייס.
מדוע לא ניתן לשמור על הארדן אם כך? ראשית בגלל שהוא שחקן אחד על אחד בין הטובים בנמצא, בעל הטעיות גוף רבות, כתפיים רחבות וכדרור מעולה. שנית כי הוא מוסר מרשים בעל מסירות בזק חזקות ומפתיעות שמביאות את הכדור בתיזמון מושלם לשחקן העומד על השלוש או קופץ להאלי-הופ. שלישית בגלל שהמגן חושש להתקרב יתר על המידה כדי לא להידבק בפרעושים מהזקן המטונף שלו. ורביעית כי הוא נוכל נכלולי ושפל אשר משתמש ברמייה לצורך הרתעת השומרים מלהתקרב אליו.
הארדן תמיד היה אומן סחיטת הפאולים והפלופים. זה חלק בסיסי במשחק שלו. אבל השנה תחת חזונם המשותף של דאנטוני ומורי הוא קיבל עידוד ורוח גבית לקחת את "כשרונו" לקיצון.
לא רק שאי אפשר לשמור עליו בכניסות לסל, עכשיו גם אי אפשר לשמור עליו על קו השלוש. הוא פיתח ושיכלל את אומנות הלפיתה של זרועות היריב, הזינוק מגוחך על גופו ובילוף ניסיון זריקה למחוזות קשים לצפייה, שגרמו תיסכול ומריטת שיערות לצופים ולשחקנים שנאלצו לשמור אותו.
כל זאת תוך שהוא מנצל את האימפוטנטיות של השופטים שנאלצים זה זמן רב לזנוח את שיקול דעתם ולנסות לתמרן במבוך ההוראות המורכב והסבוך שמגיע מלמעלה, שמטרתו יותר "שואו" והתקפה ופחות יסודות כדורסל בסיסיים והגנה, והפיכת השופט מאדם שמגיב וחושב ומשתמש בהיגיון למין רובוט מבולבל שפועל על סמך תיכנות גרוע.
הטרנד תפס חזק בליגה וניתן היה לראות למרבה הזוועה עוד ועוד שחקנים המשתמשים בתורה האפלה לסחיטת פאולים מזוייפים מהשלוש.
אם כן, שיטת "השלשות והליי-אפס" של מורי ודאנטוני מסתמכת ברובה על הארדן, והארדן מסתמך ברובו על סחיטת העבירות המזוייפת והמכוערת – מסקנה: החזון המופלא של מורי מתבסס על רמיית השופטים.
רמייה אשר עד עתה עובדת, לפחות בעונה הרגילה, אך לא רחוק היום אשר גם סילבר יבין ש"enough is enough" ושהדבר מבריח לו את הצופים והדולרים וייאלץ לעשות משהו בנידון.
השיטה נכשלה, אגב, וקרסה לחלוטין, מול הספרס. במהלך פשוט וגאוני, הורה פופ לשחקניו "שמרו את הארדן עם הידיים למעלה!" ובכך מנע ממנו לסבך את זרועותיו בזרועותיהם וליצור את המגע. בפיתרון פשוט כזה תקעו הספרס את המקל בגלגלי החזון היוסטוני וכולנו זוכרים איך זה היה נראה.
הארדן מגלה שלמטבע יש שני צדדים
2. הנקודה הבאה שאני רוצה לדבר עליה היא הוויתור המוחלט על המיד ריינג'. גאונותו של מורי, פורץ הדרך והמורד בממסד, התבטאה בכך שהוא בחן טבלאות סטטיסטיקה ואחוזי יעילות ומצא כי זו הזריקה הכי פחות יעילה בכדורסל ולכן יש להימנע ממנה ככל האפשר.
זאת לא גאונות, זאת דרך מחשבה של ילד.
למה לא לנסות, למשל, להגיד – "זאת הזריקה עם הכי פחות אחוזי יעילות בכדורסל, בואו ננסה להעלות את אחוזי היעילות שלה במשחקנו", או "בואו ננסה לשפר את אחוז הקליעה שלנו משם דרך כך שנשתדל לקחת אותה בנקודות מסוימות או במהלכים מסוימים".
הדבר משול בעיניי להסתכלות בדפי סטטיסטיקה ושליפת הנתון שהסיכון למות בתאונת דרכים גבוה לעין שיעור מן הסיכוי למות במהלך טיסה.
מורי יבוא ויגיד: "לא נוהגים יותר! מהיום רק טסים!" והרוקטס ישלחו לנו תמונות נהדרות מיעדים אקזוטיים כאקפולקו, הוואי ובאלי, אבל בסופו של יום הם יישארו בלי לחם וחמאה כי הם לא יכולים לנסוע לסופר.
הימנעות ממשהו היא לא הפיתרון. זריקה ממיד-ריינג' היא חלק ממכלול משחק הכדורסל. הימנעות ממנה לוקחת משהו ממשחקך. הדבר הנכון הוא לנסות לייעל אותה עד כמה שאפשר.
הספרס, למשל, ופופ, באים ואומרים על אותה הסיטואציה של בעיית הנהיגה: "אני אביא רק נהגים שלא נוטים לשתות לשוכרה, שנוהגים על פי החוק וללא עבר של עבירות תנועה, ואלמדם נהיגה בטוחה והימנעות מסכנות על הכביש".
זה מה שהספרס מנסים לעשות עם המיד-ריינג', וזה מה שכל קבוצה שפויה צריכה לעשות אם היא רוצה באמת להצליח.
3. הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות היא נקודת "השלם גדול מסכום חלקיו".
כדורסל זה משחק קבוצתי, וכמשחק קבוצתי ישנה משמעות גדולה לסינרגיה, לכימיה בין השחקנים, להפיכת הקבוצה למשהו עליון על סכום יכולותיהם של השחקנים כבודדים.
יוסטון דווקא עשו זאת בעונה שעברה, והפתיעו את כולם בהצלחתם. חבורה של שחקנים בינוניים, פליטים שאף אחד לא רצה בהם, בולדוג אחד, ושיטה שממקסמת את סך היכולות דרך השימוש הפסול ביכולתו של הארדן לסחוט עבירות או להרתיע את שומריו מלשמור עליו על קו השלוש.
אבל השנה? נראה שהם זרקו את הכל לפח ומתחילים מחדש. אין כבר את הבולדוג, שהיה משמעותי ביותר.
עכשיו יש פינצ'ר. גמד קטן ומעצבן שנובח ועושה המון רעש אבל ממעט להביא קבלות ונחנק באופן מסורתי בפלייאוף.
יביאו את אנתוני? זה דווקא שחקן קלאץ' אמיתי וסקורר אדיר שיכל להיות ווינר, אם רק הייתה לו האמביציה ומוסר העבודה לעשות זאת, ובאמת להתעסק בכדורסל כדבר המשמעותי ביותר בחייו.
בנוסף, מומלץ לרוקטס להקדים ולשלוח למשרדי הליגה הצעה לעבור לשחק עם שלושה כדורים.
הקבוצות שדווקא כן הראו את חשיבות "השלם גדול מסכום חלקיו" הן ס"א וג"ס.
ס"א של פופ מתבססת על כך באופן מסורתי, ונתנה לנו הדגמה מאלפת בפלייאוף האחרון איך חבורת שחקני די-ליג, רוקי'ס וכמה כוכבים גריאטריים משפילה את חזונו של מורי בזמן הכסף ומורידה לרוקטס את המכנסיים.
ג"ס, למרות תיוגם כ"סופר קבוצה" בעלת "סופר שחקנים", עושה זאת גם היא (תוך שימוש בכישרון נעלה לעין שיעור מהספרס), ועשתה זאת גם לפני הגעתו של דוראנט.
את האליפות ב-2015 הביאו שחקנים משלימים כבוגוט, לי, איגודלה, ברבוסה וליווינגסטון, והשיטה שלה הפכה את קליי ואת גרין ל"סופר שחקנים" אשר כנראה לא היו נראים כך בשיטה אחרת.
ומי שרוצה לראות כמה מיד ריינג' עדיין רלוונטי מוזמן לצפות במה שעשה ליווינגסטון לקליבלנד במהלך האליפות הנ"ל.
יופי מר טמיר…
באופן כללי כשחקן (ואדם) נמוך יחסית דווקא המיד ריינג' היא הנשק העיקרי שלי בצ'כונה או בספורטק.
אחלה טור
דווקא אני רק יודע לזרוק מ-3 🙂
אז אתה יותר יעיל
פוסט מעולה
מסכים עם כל מילה
🙂
זוית מעניינת מאוד
אני חושב שטרנד השלשות הפך את חלק מהמשחקים בליגה למרתקים כמו אימון שלשות בספורטק
לראות קבוצה זורקת 60 פעם מדאון טאון זה לא כדורסל
אם המגמה תמשיך הפופלריות של המשחק תרד
יש שחקנים כמו קארי דוראנט שעושים זאת באמנות ויש וונה בי גאנרים שמוטב שישחקו את הכדורים במחסנית
מסכים
nbgj cdy njhgf
סליחה
אשך, כל מה שיש לי לומר על הפוסט הוא שלכבודו הורדתי את הפוסט שלי לשורה שנייה מעליבה, ושלך קפץ למקום ראשון מימין, מקום שב"כ שמור למעולים שבמעולים (כמוני, ואחרים)
זה רק בגלל שעשיתי שימוש בטכניקה שלך של לתת משפטי מחץ מודגשים 😉
יפה אשך, אבל מן הסתם יש לי כמה דברים להגיד.
1. הטענה שכל ההצלחה של הרוקטס נובעת מהרמיה של הארדן סחיטת פאולים שקולה בערך לטענה שכל ההצלחה של הווריורס היא כתוצאה מחסימות נעות של בוגוט/זאזא וגרין. כן יש מקרים כאלו וזה מעצבן אבל זה לא הגורם להצלחה.
הסיבה שהספרס הצליחו לעצור את הארדן היא לא בגלל שהם שמרו עם הידיים למטה אלה שהם הביאו כל פעם עוד שחקן וסמכו על זה ששאר השחקנים לא ינצחו אותם. נחש מה – הם צדקו.
2. מורי לא רוצה לבטל את המיד-ריינג' באופן מוחלט. הוא פשוט לא רוצה ששחקנים שלא מסוגלים לקלוע משם ביעילות יעשו זאת. כמה שחקנים שמסוגלים לקבור מיד -ריינג' ביעילות יש לנו בליגה? מעט, ממש מעט. נחש את מי מורי הביא הקיץ? פחות או יותר את המספר אחת בתחום. כלומר גם הוא מבין שיש חשיבות לשמור על המימד הזה במשחק.
אתה מביא את ליבינגסטון מ-2015 כדוגמא אבל הוא בדיוק אחד מיוצאי הדופן האלה. הכמה המיד-ריינג' היה רלבטי בסדרה ההיא? לא הרבה. אפילו בפיינלס הנוכחי גולדן סטייט זרקה יותר זריקות משם.
3. אני מבין שאתה לא מספמט את פול או הארדן מסיבותיך שלך אבל זה גורם לך להתעלם ממה שיוסטון השיגו השנה. אתה מציג את הספרס כאנדרדדוג שהשפיל את הרוקטס אבל זה בדיוק להיפך. יוסטון היו האנדרדוג שהגיע משום מקום. סן אנטוניו להזכירך הייתה הקבוצה מספר 2 בליגה.
1+
תשובתי:
1. לא מסכים. זה לא מקרים "כאלו". הוא צריך להיות פנוי מספיק כדי לחדור ולשחרר מסירה או להגיע עד הסל. את זה הוא עושה כי הוא שחקן טוב מאוד, אבל גם משום ששחקנים מפחדים לשמור אותו צמוד מאימת הפאול!
לקחת לו את זה ולקחת חלק משמעותי מאוד בשיטה כולה.
התיסכול שלו כשהספרס שמרו על ידיים למעלה היה ניכר וכן חוסר האונים של מה לעשות עכשיו.
כמו כן, יש לי הרגשה שהשופטים מיהרו לקפוץ על המציאה ולהפסיק לשרוק את הפאולים המגוחכים האלה בזכות זה ששחקני הספרס הרימו ידיים. נתן להם מעין אישור.
2. מהעונה האחרונה דווקא כן הסתמן שהוא רצה לבטל זאת באופן מוחלט. לפעמים היית מסתכל ומת מזה שהם פשוט מסרבים לזרוק משם, גם אם זה הדבר הנכון לעשות.
עכשיו נראה שעשו שם אחורה פנה רציני עם פול, ועוד יותר אם כרמלו יגיע. נראה איך זה ייראה ואיך זה ישתלב בחזון.
כמה המיד ריינג' של ליווינגסטון היה רלוונטי? מזיכרון – מאוד.
לא מנתונים. מזיכרון של ההתרשמות. זה היה כלי רציני כשקרי ישב וכל סל כזה היה dagger רציני בלב הקאבס והשפיע הרבה יותר מ-2 נקודות. סלי מומנטום חשובים ביותר.
3. מה יוסטון השיגו? ריצה יפה בעונה הרגילה. ומגיע להם כל הכבוד על כך.
אבל בלי פארקר, ובסיום משחק 5 ובכל משחק 6 בלי קוואי, אלה היו מורי, סימונס, סלו-מו, זקנים כמאנו וגאסול, ואינווליד אחד כאולדריג' שנתנו להם בראש חזק! זאת לא הספרס עם קוואי (ופארקר)
שחקנים לא מפחדים לשמור עליו צמוד מאימת הפאול אלא מאימת החדירה.. הוא באמת היה מתוסכל מול הספרס אבל הסברתי בדיוק למה.
יש לך נטייה לראות מה שאתה רוצה לראות בהתאם לסיווג השחקן כשייך ל"טובים" או ל"רעים".
ברור שקודם כל כדי למנוע ממנו את החדירה. אבל הוא יצר אלמנט הרתעה משמעותי דרך סחיטת הפאולים בחסימות ובזיוף ניסיונות זריקה מה-3 שלא איפשר ליריביו לשמור עליו כמו שהם שומרים בדר"כ. ואז הטיפה מרווח הזה מספיק לו לתת את המסירה לשלשה.
חסימה -> אסור להתקרב אלי -> מסירה לשלשה
אני מסכים שהליגה חייבת לשים לעניין סחיטת הפאולים על ידי מגע סוף אבל לא על כך שבזכות זה הוא מצליח לשחרר את המסירות. תצטרך להביא כמה דוגמאות כדי לשכנע אותי.
בפעם אחרת. לילה טוב
אני עם האשך. גועל נפש מה שהארדן עושה, מקווה שיצליחו להפסיק את זה
לברון מספר 1
ומה שכתב עחדו
בקשר לנקודה השנייה – השנה הם ישחקו גם מיד ריינג' כשצריך. פול (ואנטוני) יודעים לזרוק משם והם ישחקו על האזור הזה כשצריך.
כל הדיבור על "השלם שגדול מסכום חלקיו" לא כל כך רלוונטי כרגע, העונה עדיין לא התחילה. גם דוראנט וקרי היו מספר 1 כל החיים שלהם והצליחו לשחק טוב ביחד.
עידו כמובן.מסכים עם כל מילה.
ותודה על הפוסט אשך מצויין .
פוסט מצויין שמציג את הצד השני, למרות אי דיוקים קלים כפי שציינו בתגובות 🙂
חבל שטימי פרש, אי אפשר להביא אותו כדוגמן המיד ריינג'….
וחוצמזה שזה כמו מים לצמא במדבר
בימים חמים אלה, כשאין פרוויוים, אין סיקורים ואפילו מומי בטח בסיני בלי קליטה אנשים כמוך מחזיקים לי ת'שפיות
תודה על הפוסט, וכל מי שלא מסכים לדעת האשך מוזמן לכתוב פוסט ארוך ומנומק. יהיה שמייח…
אמרתי דוגמן…. לא אמרתי הכי טוב 🙂
ואני מדבר בדיוק על הזריקה הזו עם הקרש….
תודה סר
עם כל האהבה שלי לטימי הוא היה קלעי מיד-ריינג' ממוצע.
נכון הייתה לו את הזריקה היפה עם הקרש אבל היא לא נכנסה בדיוק גבוה כמו שאנחנו נוטים לחשוב.
ואיך היו בארקלי וגארנט ומקהייל מחצי מרחק?
גארנט היה קלעי מיד-ריינג' טוב עם מעל 45% בקריירה.
לגבי בארקלי ומקהייל אין נתונים אבל לפחות במקרה של מקהייל שזרק די הרבה מהטווח הוא היה חייב להיות מצויין כדי להגיע לאחוזי הקריירה שלו מהשדה.
טימי היה שחקן מיד ריינג' בינוני. העליונות העיקרית שלו בהתקפה הייתה סיום עם הלוח וזריזות בפלג גוף עליון (כשהוא מקפיץ את כל האתלטים כבוש /איבקה לחסום כוכבים בשמיים תוך כדי שהוא קובר עם הלוח)
תודה לכולם
אדיר. השלשות הם כמו כל דבר אחר בחיים, הכל תלוי במינונים. 30 שלשות למשחק זה סבבה, 50 ומעלה זה כבר הגזמה מטורפת. אם יוסטון מביאים את מלו אני לא בטוח כמה זה יעזור לכדורסל השלשות.
ולאשך- אם שחקן ספסל(ליווינגסטון) הוא ההוכחה שלך שהמיד ריינג' חי וקיים כנראה שהוא מת לחלוטין. קיירי אגב לטעמי שחקן מיד ריינג' נהדר
זה מיד ריינג' שעזר רבות להביא אליפות. קיירי מצוין ויש עוד הרבה אחרים
בסלטיקס יש מישהו מצוין מחצי מרחק?
לא יודע, תגיד לי אתה
יכול להיות שהבורקס עלה לך כי הבורקס פחמימה ריקה ומאוד לא בריאה שמצד אחד אין בה כל ערך תזונתי ומצד שני יש בהדברים המזיקים לבריאות כמו מרגרינה והיא מהדברים המשמינים (אמנם לא אנשים כמוני השורפים את הקלוריות מהר מהרגיל או במילים אחרות חילוף החומרים בגוף כמו שלי מהיר מהרגיל וזה יוצר גוף רזה) שהם לחלוטין מיותרים.
כל זה לגבי הבורקס המוכר. אך אפשר להכין בירקס מקמח חיטה מלאה ועם שמן קנולה במקום מרגרינה ואז יהיה ערך תזונתי.
א. רשמת הבורקס המוכר במקום הבורקס הממכר.
ב. בורקס עם תרד יעשה אותך פופאי שמן ?
ג. מתי יפצחו כבר את הסוד הגנטי של חילוף החומרים. אנשים יעשו לו אוברקלוקינג כמו משוגעים 🙂
גם צודק
צודק
בס"ד
דיברת על הרמייה שלא מוצאת חן בעיניך, על יופי המשחק שנפגע, ועל הצורך לשמר את כל מימדי המשחק.
אני רוצה לציין נקודה נוספת. יוסטון נחשבת קבוצת התקפה טובה ותקופת הגנה גרועה. זה יכול להיראות בלי קשר מהותי. יש לה שחקנים שטובים בשלשות ועוד אך חלשים בהגנה במקרה.
לדעתי יש קשר ישיר בין הדברים. הזריקה ל3 היא הזריקה הקלה והנוחה ביותר. ללא צורך להתחכך, "להתלכלך בצבע", וכפי שציינת לשפר זריקות יותר מורכבות. עובדים על מימד מאוד מסויים.
הדבר מעיד פעמים רבות על סוג השחקן. יותר עצל. וגם פחות בנוי לאתלטיות ופיזיות. לכן יהיה גם פחות טוב הגנתית. כלומר לקיחת קבוצת מומחי 3, אולי להיות בה סיכון גבוה מבחינה הגנתית.
נכון שזה לא מוכרח. יש שומרי 3 ומגנים מצויינים. מצרך מבוקש בליגה. פיתחו את שני המרכיבים. אך ביוסטון נראה שהסוג של אנדרסון הוא משמעותי.
נקודה מעניינת. אני חושב שזה מעיד בעיקר על גבוהים. שבמקום לשחק בפוסט מעדיפים את הזריקה מחצי מרחק ( קווין לאב כדוגמא ), אני לא בטוח שזה מייצג, אבל לדעתי אפשר למצוא קשר בין הדברים.
ריאן אנדרסון קלאסי
נקודה מעניינת ואני מסכים עם התשובה של אייל
*איתי
כבר חשבתי שכולם השתגעו כאן למקרא הטורים על יוסטון .
אז לא מצאתי לנכון לקרא יותר מדי וודאי שלא להגיב
תודה שהחזרת את השפיות , מצרך נדיר במקומותינו .
תודה.
אני באמת חושב שהמיד ריינג' לא יעיל שהוא תחת שמירה, אבל זה חייב להיות נשק התקפי של שחקני פנים, וגם של מהלכים של עליה מהמקום.
היתרון של גבוה שזורק במיד ריינג' זה שזה מאפשר לעשות את החסימה יותר נמוך, נכון פיק אנד פופ הרבה פעמים יהיה יותר יעיל, אבל גם זה מהלך נחוץ.(תראו את מהלכי ראס איבקה באוקלהומה).
בקיצור מיד ריינג' חייב להיות בארסנל, אבל רק בתור אופציה שנייה\שלישית בהתקפה.
שחקן למשל שהפך את הזריקה הזאת לאומנות זה דוראנט, אבל זה בעיקר בגלל שהוא 14 מטר שמצליח בקלות יחסית להשיג את המרווח שהוא צריך ואז הזריקות שלו יותר כמו לייאפים.
יפה
אני גם אוהב נוסטלגיה.
זמן להתתקדם …
וזה אומר שאולי צריך להחליף ספורט..
לא כל התקדמות בזמן היא השתפרות
נוסטלגי שכמוך…
יש דברים שאני כמובן מסכים איתם, ואני די סקפטי לגבי העונה הבאה אבל בוא לא ניקח מיוסטון ומורי את מה שמגיע להם, סך הכל לעונה ראשונה עם מאמן חדש, הם עשו עונה יפה, שלא הרבה ציפו לה, וזה עוד בקונפרנס הקשוח.. הלוואי שהיה במזרח ובכלל GMZ תחרותיים ועם חשיבה מחוץ לקופסא (את מה שהוא עשה עם הקשת אי אפשר לקחת ממנו) כמו מורי שכל פעם שולף שפן חדש.
בקיצור.. מה שאני מנסה להגיד זה שאתה הופך את זה קצת ל –
הכל או כלום… ונדמה לי שמה שאתה קצת צריך זה…
MID – RANGE
[אם אתה יכול להדגיש את השורה האחרונה (מיד – ריינג') זה יהיה 10)
חחח… THX
גם מהירות של צ'אק נוריס, מעריץ ספרס, חובב מיד ריינג'…
אתה ממש..
Texas Ranger (אין צורך להדגיש)
לא לקחתי מיוסטון כלום, אמרתי שהם עשו עבודה יפה במהלך העונה בנקודה של "השלם גדול מסכום חלקיו".
זה שאני לא מחזיק מהצלחתם בעונה הרגילה זה משהו אחר, אבל הם בהחלט הצליחו.
ולא ידי הייתה במעל, יש כאן יד נעלמה…
תודה, טמיר.
מנומק היטב, אבל אני לא ממש מסכים.
(עידו כבר נימק)
אשך אנשים פספסו את הוא נטה האמיתית של הפוסט. כולם התמקדו בביקורת שנתת ואף אחד לא שם איך חילקת לזקן לא מעט מחמאות. אני מקווה שזה ייעצר שם ולא יזלוג הלאה😀
😉
פואנטה
תודה רבה לאשך.
טור משובח שמסדר את הביקורת על השיטה של מורי וממשיך את הדיון בנושא המעניין והרלבנטי הזה.
בעניין הפאולים, אני מסכים שהיכולת של הארדן קריטית לשיטה, ושהפאולים מאפשרים איזו בועה סביבו שמאפשרת לו חופש יחסי. לא יודע להגיד עד כמה הרמת הידיים נוסח הספרס תהווה פתרון ממשי לאורך זמן, ואין ספק שהשופטים צריכים לעבוד על העניין הזה כי זה באמת מכוער ומעצבן.
בעניין המיד ריינג', עקרונית אני נוטה להסכים שאין טעם "לוותר" על אחד הכלים בארסנל. השאלה האם מורי עשה את זה השנה כניסוי או מאחר והרגיש שלא היו לו שחקנים מתאימים למיד ריינג' או מאחר והוא באמת מתנגד למיד ריינג'. לאור ההגעה של כריס פול אני נוטה לחשוב שהתשובה היא שילוב של 1. ו-2. כלומר מורי השתמש השנה בשיטה באופן הקיצוני ביותר, גם בגלל חומר השחקנים שהיה לו, למד את הלקח ועכשיו מאזן את התמונה עם חזרה למיד ריינג' ובניית הרוסטר בהתאם (פול). מניח שיש כאן גם עניין של ביצה ותרנגולת, סיבה ומסובב – כלומר אם לא היה מצליח להביא את פול, יתכן וגם לא היה מחזיר את המיד ריינג'. בכל מקרה, נדע רק במהלך השנה, ובעיקר בפלייאוף.
בעניין הסינרגיה אני כמובן מסכים, חושב שהספרס נטולי הקוואי והפארקר הם דוגמא מצוינת לכך, ואני ממש מקווה שימשיכו להיות כאלה. מצד שני, אני לא בטוח שהשיטה של מורי הייתה גרועה בעניין הזה, כלומר כמו שעידו ציין, ליוסטון אין קלעי שלשות כל כך טובים, הם רק נראו כאלה בגלל השיטה. השאלה האם יצליחו לשלב את פול בעניין הזה כמובן תשפיע מאד על גורלם בשנה הבאה, ואני נוטה להאמין שהוא שווה את הסיכון. השאלה האם יצליחו להביא, ואז לשלב, את כרמלו, גם היא תשפיע רבות. מקווה בשבילם שלא יצליחו להביא אותו. שומר נפשו ירחק….
אני חושב שמורי ודאנטוני בנו את הסגל מתוך תכנון ברור שלא לזרוק כמעט מיד ריינג'. עדיין, היו שחקנים בסגל שזו בהחלט זריקה טובה עבורם והם נמנעו לקחת אותה, כנראה בגלל ההוראות (אנדרסון מצוין משם, נראה לי גם לו וויליאמס לא רע בפול-אפס).
לא כתבתי שהשיטה של דאנטוני הייתה גרועה בסינרגיה, להיפך, ציינתי שהם דווקא עשו את זה טוב, והבעתי ספק לגבי השנה הקרובה עם השינויים בסגל.
אנדרסון זורק ממש מעט מידריינג' במהלך הקריירה וקולע באחוזים גרועים משם. לו וויליאמס קלע מידריינג די גרוע.
בנוגע לסינרגיה – נכון, פספסתי את זה.
דבר אחד מציק לי בפוסט –
העובדה שהארדן מואשם ברמייה.
הארדן, כמו כל שחקני ה-NBA, משחק תחת מסגרת של חוקים וכללים.
מה שהוא עושה זה לנצל את מה שהמצב הקיים מאפשר קצת יותר טוב משאר השחקנים בליגה.
(קרי, קאוויי, קיירי – כולם עושים את אותו הדבר, רק קצת פחות טוב)
ניקח לדוגמה את קאוויי –
גם הוא רמאי?
https://www.youtube.com/watch?v=Vl8RvgLywz8
הוא מנצל על בסיס קבוע את העובדה שלא שורקים צעדים ב-NBA בשביל להשיג יתרון משמעותי.
כולם עושים צעדים ב-NBA, אבל הוא הפך אותם לחלק מהותי מהארסנל ההתקפי שלו.
אז הוא רמאי?
לא.
הוא משחק איך שמאפשרים לו לשחק.
גם קאוויי, וגם הארדן, מוכשרים מספיק להישאר בטופ של הליגה כאשר יחליטו ב-NBA לשנות את מגמת השיפוט.
עד אז, הם ימשיכו לקחת את מה שנותנים להם.
ובצדק.
שאלה טובה גיא,
לדעתי התשובה היא לא שחור לבן – מהלך לא חוקי יוגדר כרמייה על פי:
א. עד כמה משתמשים בו – תדירות נמוכה היא עוד בסדר, תדירות גבוהה בעייתית.
ב. עד כמה ניתן לראות אותו – מה שרואים בבירור יותר מפריע מאיזו קטנה מאחורי הגב.
ג. עד כמה הוא קוטע את מהלך המשחק.
ד.עד כמה הוא נתפס כטבעי.
אני חושב שהביקורת על הארדן נובעת מכך שהתדירות גבוהה, רואים בבירור, הוא קוטע את מהלך המשחק והוא ממש לא טבעי. בנוגע לקוואי – לא הייתי מודע לעניין אז אני לא יודע מה התדירות, אבל זה הרבה פחות ניכר לעין, לא קוטע את מהלך המשחק ונראה די טבעי, אז אני מניח שלמרות שהוא לא חוקי, הוא לא יתפרש כרמייה.
סל ניצחון שמושג על ידי שימוש ברור בצעדים,
כאלו שנתנו לו את היתרון שאפשר לו להגיע בכלל למצב הזריקה –
משמעותיים לא פחות מסחיטת עבירה לזריקות עונשין.
למה זה משנה אם המהלך "נראה טבעי"?
דווקא הצעדים המגוחכים בהתחלה של התקפה, או כמו אלו של כרמלו כאשר טייל לו אחרי שקיבל מסירה ליד קו ה-3,
אל ושנראים הכי "לא טבעיים" –
לא באמת נותנים יתרון למתקיף,
ולכן פחות משמעותיים.
אני גם לא מבין למה תדירות נמוכה היא בסדר,
ותדירות גבוהה היא רמייה?
אם לנסות לסחוט עבירות כמו הארדן זו רמאות,
אז קרי, קיירי, ווסטברוק, וקאוויי (ודרוזן, ועוד ועוד) הם רמאים באותה המידה.
זה כמו לגנוב 1,000 שקל ואז לומר לשופט "אבל פישמן גנב מיליארדים…"
לא כתבתי את התגובה על מנת לבקר את קאוויי,
אני גם לא חדשות לבקרים כותב "שוב קאוויי עם הצעדים" למרות שזה ברור לעין כבר הרבה זמן (בגלל יכולתו האדירה בפוסט, והכמות הגדולה של הפעמים בהם הוא הולך לפוסט – התדירות של ניצול צעדים בשביל יתרון במהלך היא די גבוהה אצלו).
הפואנטה שלי –
יש מקום לביקורת על השיפוט ב-NBA. אין ספק.
אני לא חושב שהשחקנים הם האשמים.
באופן עקרוני אתה צודק כמובן. ניסיתי להסביר מדוע דווקא הארדן גורם לצופים "להתעצבן" יותר מאשר אחרים (פורסם כאן פוסט שלם על העניין לפני מספר שבועות, לא זוכר על ידי מי).
מכיוון אחר – זה קורה לי גם כשאני משחק עם חברים בצ'כונה – יש עבירות שנתפסות כחלק מהמשחק, ואז אני אפילו לא לוקח פאול, ויש עבירות שברור שהן בכוונה ואז אני כן לוקח פאול.
"סחיטת" העבירות הזו לשלוש היא פשוט מעצבנת יותר, ואני מסכים שזה מעצבן גם אצל אחרים. אני זוכר אחת כזו, לפחות, אצל קרי בפיינלז וזה היה מעצבן.
על נגזרת אחת של תגובתך אין לי אתך ויכוח כלל –
לא מתייחסים מספיק ב-NBA לנקודה של איך מהלכים נתפסים על ידי הצופים.
(האלמנט "המעצבן")
וזו, לדעתי, טעות.
משיכת העבירות, שליחת קלעי עונשין גרועים לקו העונשין, טיילת הצעדים.
בהסתכלות שכזו, אני מסכים, משיכת העבירות של הארדן פוגעת יותר ב-"אינטגרטי" של המשחק.
אבל שוב, זו לא אשמת הארדן. זו אשמת ה-NBA.
גיא – יש הבדל אחד גדול . Travelling הוא מקרה נפוץ מאוד בליגה . והוא יותר מובנה במשחק , קשה מאוד לשרוק את זה וזה גם פחות מפריע לעין ( לא שאני בעד, אבל זה כך ). הבלופים של הזקן , לעומת זאת , הם פיתוח מקורי שלו ששוכלל לאמנות , וזה פשוט מכוער . הוא גם עושה את זה על הגוף של היריבים , Travelling ממש לא .
Travelling שמקנה יתרון מובנה לשחקן התוקף, יש פחות.
גם קאוויי, גם הארדן, גם קרי, וגם לברון –
כולם יודעים לנצל את מה שהשופטים שורקים, וגם את מה שלא.
לכן לכנות את מה שהארדן עושה "רמאות", זה לא שונה מלכנות את הצעדים של לברון/הפוסט של קאוויי/החסימות הנעות של גולדן סטייט –
רמאות.
וזו הפואנטה שלי –
הבעיה היא לא בשחקנים, הבעיה היא בהנהלת הליגה.
דרך אגב,
למה שמפריע לעין יש חשיבות בעיני. לדעתי, בטווח הארוך זה יפגע במשחק.
גיא עם מי אתה מנסה להתווכח. שנינו יודעים שהשנאה להארדן (כמו גם ללברון) מקורה לא בכדורסל אלא ברתיעה (המינית?) שיש לגברים לבנים כשהם רואים גבר שחור עם זקן. דמאר דהרוזן, אייזיאה תומאס ובדירוג שני גם קאווי וקארי סוחטים פאולים חלקם ברמה ובסגנון של הארדן חלקם קצת פחות ובסגנון מעט שונה אבל העיקרון דומה מאוד שלא לדבר על הצעדים שכל סופרסטאר בליגה ללא יוצא מהכלל עושה 3-4 פעמים במשחק והאופנסיב שלא שורקים לקינג. לנסות לענות לאנשים שבאים ממקום אמוציונאלי עם טיעונים רציונאלים- מיותר לחלוטין
כולם עושים צעדים בנבא, חלקם קטנים, חלקם גדולים יותר.
אין כבר באמת חוקי "צעדים" בליגה כפי שהכרנו פעם. זה תופס לגבי כולם, אבל במיוחד לגבי כוכבים.
זה לחלוטין לא המקרה עם הארדן. הארדן מחפש את זרוע או גוף המגן אשר עומד בפוזיציית הגנה, יוזם את המגע, נע לשטח שלו ואז מזייף כאילו ניסיון זריקה. במקרים רבים הוא "נועל" את זרוע המגן כדי להמשיך את המגע תוך שהוא מזייף את זריקתו.
אם אתה לא מסוגל להבין את ההבדל אין לי עוד איך להסביר לך.
באמת מכוער!
https://twitter.com/cjzero/status/844389150962921472
אתה צודק!
עוד מקרה של נוכל נכלולי ושפל אשר משתמש ברמייה!
או שלא.
אולי זה עוד מקרה של שחקן שמשחק את המשחק במסגרת הכללים הנהוגים כיום ב-NBA.
ירצו הנהלת הליגה לגרום למקרים כאלו להפסיק, כל מה שהם צריכים זה לתת לשופטים כלים והנחיות מתאימות.
המחשבה שזה רק הארדן שמשחק סוג כזה של משחק היא נאיבית.
(FYI, אין לי שום דבר נגד קאוויי. אני מביא אותו כדוגמה בגלל התדמית הטהורה שנדבקה עליו.)
פשוט מכוער הקטע הזה עם הצעדים באן בי איי- לא פחות מסחיטת ה"פאווילים" התוקפים…
לא מכיר עוד ענף ספורט שהשחקנים מצפצפים ככה על חוקי המשחק והשופטים פשוט "זורמים" עם זה..
שמשחקים בשכונה החבר'ה לא ירשו לעצמם לעשות לעולם את הצעדים ששחקני אן בי איי עושים….מביך
תודה אשכוס. טיעונים המוצגים ברהיטות ובחדות. כשיהיה ניקוד על אסטטיות בליגה נדאג שימנו אותך שופט.
לגבי התחזיות שלך, אהה. כמו תרנגול עיוור, כל שנה מאז שהארדן הגיע אתה צופה להם נפילה וחוזה שלא יגיעו לפלייאוף.
נכון, אבל אני גם חוזה את ההתרסקויות שלהם בפלייאוף אחר כך 🙂
תודה אשך. חיבתך העזה להארדן מתחרה רק בזו שאתה רוכש ללברון 😉
אין ספק שאחד מהאישיוז המאוסים היום בליגה הוא סחיטת העבירות מטווח השלוש. ולא רק הארדן, אגב. בפלייאוף האחרון הספרס מצאו לזה פיתרון, אבל את התרופה למכה צריך לספק סילבר.
בכל אופן, יהיה מעניין לראות מה יצא מהניסוי שמריץ מורי השנה ביוסטון.
זה פטנט שלגמרי רשום על שמו של הזקן.
רבים אחרים ראו ש"רשע וטוב לו", אז אמרו למה לא, גם אנחנו נהנה מהפרי האסור.
ואז זה כבר הפך לבעייה של הליגה.
מה שכן, רמת הביצוע של הארדן גבוהה מאוד, זיהוי הרגע הנכון + המהלך + ההצגה תוך פחות משנייה
קודם כל אני רוצה לציין שרק לאחרונה הספקתי לקרוא את מה שעידו ומנחם פרסמו. לא הספקתי להגיב, אבל הם בהחלט רשמו וניתחו יפה מאוד את המגמה של השלשות והליי-אפס, ומדוע בכל זאת קבוצה לא יכולה להתבסס רק על השיטה אלא זקוקה גם למספר כוכבים בקבוצה.
לגביי מה שרשם כאן האשך –
אי אפשר להתעלם מנקודה 2. היא נקודה חשובה מאוד ואני מסכים איתה. אולי הדימוי של המטוס לעומת נסיעה ברכב היה מעט קיצוני, אבל האשך צודק –
הבעיה בשיטה היא שהמיד-ריינג׳ נזנח עד כדיי כך, שההתקפה של הרוקטס הפכה להות שקופה וצפוייה מדיי.
מה שהספרס עשו בחכמה בסדרה, היה שיטת ההגנה שלהלן –
3 שומרים לוחצים חזק את 4 הקלעים שמחוץ לקשת, ו-2 גבוהים מחכים בצבע. במצב כזה, לא הייתה בעיה לשחקן שעומד על קו ה-3 לעבור את השומר שלו, אבל הוא לא יכל לחדור כשאולדריג׳ וגאסול ביחד סוגרים את הצבע.
הפתרון?
או למצוא את השחקן האחד שכן יחסית פנוי על קשת ה-3, או לקחת זריקה מחצי מרחק.
לפופוביץ׳ לא הייתה בעיה להמר על זה כי הוא ידע שמחצי מרחק כמעט ולא יקחו זריקות, וששלשה הקלעים לא יקלעו בכזאת קלות.
וההימור שלו היה מוצלח.
כי שלשות, בניגוד לקליעות מחצי מרחק, הן פחות עקביות.
מי מאיתנו לא משחק/שיחק כדורסל בשכונה, וחווה קשיים בדיוק זריקות מרחוק ככל שהמשיק מתקדם והחמצן במוח מידלדל.
כמובן שגם לבצע חדירה מוצלחת זה קשה ככל שאתה עייף יותר.
קליעה מחצי מרחק לעומת זאת, דורשת פחות מאמץ, והיתרון שלה שגם שחקן ביום חלש עדיין יקלע באחוז סביר לעומת קלע שלשות, שביום רע מסוגל לסיים עם 0/10.
בקיצור – מורי צריך להכניס למודל שלו את האלמנט של לחץ ותשישות. להסתמך על שלשות וליי-אפס אולי יכול לעבוד נחמד בעונה הסדירה, אבל בפלייאוף בכלל, ובמשחק צמוד בפרט, כשיש מלחמה על כל פוזשן, צריך לדעת לקלוע מכל בלטה במגרש, כי שלשות יילכו החוצה, וההגנה לא תאפשר חדירות קלות.
תמיר תודה,
לגבי הפשפשים בזקן, האם יתכן שהמפלה מול הספרס נבעה מתכשיר נגד פשפשים שהוחדר ברמייה במלון?!
או שאולי מכיוון שהשחקנים בספרס חלקים יחסית (נתונים רשמים ממנהלת הליגה) הורידה את אפקטיביות ההרתעה של הפשפשים?
לא אתפלא לשמוע שפופ תיאם טיפולים בלייזר לפני הסדרה.
אני לוקח מהפוסט את כל הצדדים הענייניים שבו ויש הרבה. הקטע עם כמה הארדן מבאס את הנאת המשחק של אשכוס לא מרגש אותי. כמובן שיש לו פה נקודה נכונה, אבל פרופורציות זה לגמרי עניין של טעם אישי וזה טור אישי ושיהיה בסבבה.
אני מחבב מאוד את הארדן, מאוד לא מחבב את הצגות העבירות לשלוש זו בושה והורס את המשחק. לא רק זה, גם האפשרות לעשות הגנה טובה באחד על אחד כמעט לא קיימת.
אשאל שאלה, בליגה משחקים הכשרונות ההתקפיים הכי גדולים (אולי אי פעם) נכון? אין כל סיבה להניח שכשרונות הגנתיים לא מתפתחים גם כן, בהינתן זאת איך ייתכן שתמיד שמגיע שחקן התקפה עילאי דוגמת הארדן ווסטברוק קארי וכדומה, בתשעים אחוז יהיה או סל או עבירה ופעמים רבות שניהם.. למה לא נותנים כבוד גם למגינים טובים דוגמת מייק קולני או בברלי ותמיד מתייחסים אליהם כמו איזה נודניקים אגרסיביים.
אתן דוגמה מהכדורגל, שם יש כבוד להגנה טובה. המאמנים המצליחים בעולם הם איטלקים או חניכי האסכולה האיטלקית המקדשת את ההגנה והסדר. כולם יודעים שבבסיס של קבוצה זה שוער בלם קשר חלוץ. תראו איזה הערכה יש בעולם הכדורגל לבונוצי או לסרחיו ראמוס או לגון טרי. ואפילו לקשרים. גרזנים הגנתיים אינטליגנטיים דוגמת בוסקטס או לוקה מודריץ.
ההגנה בnba היא בושה וכלימה, וגם לא נותנים למגנים מספיק כלים ו\או כבוד וכך זה נהפך למשחק שכל מיני ערסים עם מגיני שיניים מתרוצצים מפינה לפינה ומיידים שלשות מוציאים לשון ומחלקים כיפים.. איכס!!! המצב נהיה כל כך גרוע שאפילו לברון שהצטיין בהגנה בעבר ”שומר כוחות“.. איזה בולשיט לא שומר ולא כוחות, פשוט קלט שאף אחד לא מתעניין בפאקינג הגנה אז עושים הצגה כאילו שומרים ונזהרים לא להיות פוסטר לאיזה דאנק
איפה הבולדוגים שיעמדו ויתנו הצהרה ”על גופתי המתה“ הילד הזה לא יקלע עליי לייאפ, ולא רק באגרסיביות וחייתיות אלא גם בחכמה במחשבה ובהקרבה. סיפרו לי שבעבר היו דטרויט וכאלה שנתנו בראש.. היכן המגינים כיום???
צודק. שחקני ההגנה הטובים עוברים הכחדה הדרגתית כבר שנים רבות בגלל המדיניות של הליגה.
השריקות האוטומטיות לטובת המתקיף על כל מגע, ספק מגע או בכלל בלי מגע מייאשות ומתסכלות כל שחקן שאינו כוכב ואז זוכה למעט הגנה מהשופטים.
בנוסף חוקים מפגרים כמו ה-restricred area לא מאפשרים להם לעשות כמעט כלום נגד המתקיפים.
עדיין יש את אלה בעלי המנטליות של הלוק-דאון, כמו בברלי, קוואי, טוני אלן ודריימונד גרין ששום חוק או סגנון שיפוט לא יימנע מהם לנסות, ככל יכולתם.
מצויין
+1
גם אני אוהב שחקני הגנה.
כתבתי על זה נובלה ארוכה "געגועי להנפלד"
קצת באיחור.
אני מסכים עם רוב מש שהאשך כת ובעיקר עם זה שאסוג לוותר על המיד ריינג' כי אתה סתם מקל על המגן שיודע יותר טוב מה אתה הולך לעשות.
אני גם לא סובל את נסיונות סחיטת העבירות המאלכותית מהשלוש. כולם מעתיקים בכלל מדגק שארפ . . .
אבל הארדן הוא אמן התקפי גם ביכולת החתולית הפיזית וגם בראיית המשחק. לא בגללו יוסטון הפסידה לסן אנטוניו ובכלל אני מסכים עם מה שגילרי כתב למעלה בהתחלה אז לא אחזור על זה.
אני לא אופטימי לגבי השילוב עם כריס פול (למרות שאני כן מחזיק ממנו) אך הייתי מעדיף חיזוק לשאר השחקנים. ועוד פחות אופטימי לשיתוף עם כגמלו למרות שהוא סקורר מוכח, המאמן יהיה צריך להיות קוסם כדי לדעת לבנות להם שיטת משחק נכונה.
קצת באיחור.
אני מסכים עם רוב מש שהאשך כת ובעיקר עם זה שאסוג לוותר על המיד ריינג' כי אתה סתם מקל על המגן שיודע יותר טוב מה אתה הולך לעשות.
אני גם לא סובל את נסיונות סחיטת העבירות המאלכותית מהשלוש. כולם מעתיקים בכלל מדגק שארפ . . .
אבל הארדן הוא אמן התקפי גם ביכולת החתולית הפיזית וגם בראיית המשחק. לא בגללו יוסטון הפסידה לסן אנטוניו ובכלל אני מסכים עם מה שגילרי כתב למעלה בהתחלה אז לא אחזור על זה.
אני לא אופטימי לגבי השילוב עם כריס פול (למרות שאני כן מחזיק ממנו) אך הייתי מעדיף חיזוק לשאר השחקנים. ועוד פחות אופטימי לשיתוף עם כרמלו למרות שהוא סקורר מוכח, המאמן יהיה צריך להיות קוסם כדי לדעת לבנות להם שיטת משחק נכונה.
השילוב ביניהם נראה תמוה. הם לא ניסו להפוך את אבו זקן לרכז האולטימטיבי??
ניסו וגם די הצליחו. אבל הארדן לבד לא מספיק והוא נפל מהרגליים בסדרה מול ס"א, אז הם חושבים שככה ירד ממנו העומס של הריכוז. מי יודע, אולי זה יצליח.
כמו שאמרת, פרינגלס צריך להיות קוסם
מורי משוגע. אם אני הייתי במקומו לא הייתי עושה את השינויים האלה. אני לא יודע מה היו האופציות בשוק אבל זה לא נראה מלהיב, בעיקר לא ההגעה של מלו
[…] ועוד תוספת קטנה ששכחתי – הפוסט הקודם שלי על יוסטון, מלפני שנתיים – שני הסנט של האשך האחד על יוסטון […]